צוות יקר.

אין לי מילים לתאר את הרגשות שמציפים אותנו. אני לא בטוחה שאתם מודעים לגודל המצווה שעשיתם. האחות אפרת יחד עם ד"ר שיין ויהודית העובדת הסוציאלית המדהימה, הפכתן את מה שיכולה הייתה להיות החוויה הכי טראומטית בחיינו, לחוויה הזכה ומרוממת הנפש ביותר.

במקצועיות ובאנושיות שלא ראיתי מימיי אפשרתם לאימא שלנו לעזוב את העולם הזה בכבוד, מוקפת באהבה וחמלה, ולא במיטת בית חולים קרה ומנוכרת, מוקפת באנשים זרים.

מהרגע שאפרת נכנסה, היא טיפלה באימא כאשר היא רואה רק את הצרכים שלה לנגד עיניה, ואיך להקל עליה. על הדרך היא בעצם טיפלה בכל המשפחה, ברמת מקצועיות, יעילות, אכפתיות וחסד שלא ראיתי כדוגמתם. היא הגיעה אפילו בשבת למרות שהיא דתייה (חובשת כיסוי ראש) כי היא הבינה שאימא במצוקה. הרגשנו שאימא מטופלת יחידה שלה, למרות שיש לה מטופלים רבים נוספים.

גם ד"ר שיין הייתה כל כך מיוחדת, שילוב של רכות ועדינות אין קיץ, יחד עם תחושה של עוצמה ושיש על מי לסמוך. חבל שאי אפשר היה להתחיל את ההוספיס חצי שנה לפני, ולא רק בחודש וחצי האחרונים.

אני כותבת מכתב זה הערב, אחרי שאימה נפטרה, בשלווה ללא כאבים, מוקפת בבני משפחתה. אנו מוקירי תודה לצוות ההוספיס בית של ע.ר.ן. מדיקל, אשר בזכותכם אימא זכתה להיפרד מהעולם בצורה מכבדת ומכובדת.